לירון פייט

אם הייתם פוגשים אותי במקרה באיזה בית קפה בהודו, כנראה שהיינו מתחילים לדבר. על הטיול, על החיים, על אנשים שפגשנו בדרך, על דברים שקרו לנו ועל הדברים שאנחנו מגלים על עצמנו תוך כדי הדרך.

ואחרי חצי שעה של שיחה כנראה שהייתם שואלים אותי:

"רגע, איך קוראים לך בכלל?"

אז היי! אני לירון פייט.

וזה אולי הדבר שהכי אהבתי בטיול.

הקלות הזאת שבה אנשים זרים הופכים לאנשים קרובים. השיחות שמתחילות משום מקום ונמשכות שעות. התחושה הזאת שיש זמן – זמן להכיר, לחשוב, לחוות ולהיות פשוט מי שאנחנו.

וזה בדיוק מה שהטיול במזרח נתן לי. עוד לפני שהשתחררתי מהצבא ידעתי שאני רוצה לטייל. לא בער בי רק "להתחיל את החיים", אלא דווקא לעצור רגע ולצאת למסע משלי.

לא טסתי כדי לחפש את עצמי. הרגשתי שאני כבר יודעת מי אני ומה יש לי לתת לעולם, אבל רציתי לתת לעצמי מקום לגלות עוד צדדים בי, בלי רעש מסביב ובלי ציפיות של אחרים. טיילתי לבד, כי רציתי ללמוד לסמוך על עצמי ולהתמודד עם הלא נודע.

אבל היה לי חשוב גם לדעת שאני יכולה להמשיך בדרך הזאת בלי להיות תלויה בזמן או בכסף, ולכן עוד לפני הטיול התחלתי לבנות לעצמי מקצוע שאוכל לקחת איתי לכל מקום. למדתי עריכת וידאו, בניתי עסק קטן והתחלתי לעבוד מרחוק, ובמקביל ליצור תוכן.

וככה מצאתי את עצמי במשך שנה חיה בין שני עולמות.

השילוב הזה לימד אותי משהו חשוב: אפשר גם לחקור את העולם וגם לבנות לעצמך חיים תוך כדי.

במהלך השנה הזאת טיילתי במזרח, בין הודו, מונגוליה, וייטנאם, קמבודיה, לאוס והפיליפינים. אבל מעבר למדינות עצמן, מה שנשאר איתי זו הדרך שבה חייתי: לאט יותר, בסקרנות גדולה יותר, עם יותר נוכחות ועם הרבה יותר חיבורים לאנשים.

ואז הגיע הרגע שכל מטייל מכיר.

השאלה:

"מה היעד הבא?"

ופתאום לא הייתה לי תשובה. אולי נפאל, אולי סרי לנקה, אולי... ארץ ישראל.

וזה הפחיד אותי. לא כי לא רציתי לחזור, אלא כי פחדתי שמשהו מכל מה שעברתי פשוט ייעלם.

פחדתי לחזור להיות מי שהייתי לפני הטיול. פחדתי שהגרסה הזאת שלי, זאת שהרשתה לעצמה להיות יותר פתוחה, רגועה, סקרנית וחופשייה, תישאר אי שם במזרח. בסוף חזרתי.

ומה שגיליתי היה אחד הדברים הכי משמעותיים שלמדתי בטיול:

המסע לא נגמר כשנוחתים בארץ.
הוא פשוט משנה צורה.

כי המטרה היא לא לברוח שוב ושוב לחיים אחרים, אלא ללמוד איך להביא את הדברים הטובים שלמדנו בדרך לתוך החיים שיש לנו כאן.

• יותר נוכחות.
• יותר קהילה.
• יותר סקרנות.
• יותר כיף.
• גם בארץ.

וזאת בדיוק הסיבה שאני כאן. כי אני מאמינה שהרבה אנשים חוזרים מהטיול עם אותה שאלה: "איך ממשיכים מכאן?" והתשובה בעיניי היא לא לחזור אחורה. אלא להמשיך קדימה.

רק הפעם – בבית.

לירון