מבחינה חוקית – כן. אבל בגלל התנאים הקשים, המסלולים בגובה והסכנות האפשריות, מומלץ מאוד לטייל עם מדריך מוסמך או לפחות פורטר עם ניסיון.
טען עוד תוצאות..
🔥 חיפושים פופולריים
האוורסט בייס קמפ הוא אחד הטרקים הפופולרים בעולם, וללא ספק הפופולרי ביותר בנפאל מבחינה עולמית – ובצדק. זה טרק ארוך, קשוח, עם המון ימי הליכה בגובה ונופים מטורפים בהתאם. וכן, הוא גם מגיע להרבה תצפיות על הר האוורסט, אם אתם בקטע של סימוני V.
אם יצא לכם לשמוע על טרק אוורסט ושלושת הפאסים, אז זה לגמרי אותו טרק, פשוט בוריאציה קצת אחרת שכוללת גם עליה לשלושה פאסים בנוסף לבייס קמפ. כל עניין הפאסים דינמי לגמרי, ואפשר גם לעלות רק לפאס אחד או שניים.
חשוב לציין: האוורסט בייס קמפ בולט כטרק פופולרי ויפהפה, אבל גם כטרק הכי קשה ויקר מבין כל הטרקים הפופולרים בנפאל.
מזג האוויר באוורסט בייס קמפ נעים לטיול בעונות הטרקים (אפריל-מאי ואוקטובר-נובמבר). באוקטובר-נובמבר אפשר לצפות לראות מעולה, בתחילת העונה עלוקות (לפחות בימים הראשונים), ובסוף העונה קור ושלג.
באפריל-מאי אפשר לצפות למזג אוויר בלתי צפוי עם סופות שלגים מדי פעם, בעיקר באפריל, הרבה פריחה, וראות פחות ופחות טובה ככל שהעונה מתקדמת.
חשוב לציין שזו העונה לטיפוס על פסגת האוורסט, כך שזה הזמן לראות את הבייס קמפ במלוא תפארתו, עם מחנות האוהלים העצומים.
אנחנו ממליצים לא להתקרב לטרקים בנפאל בעונת המונסונים – מיוני עד ספטמבר. יש סכנה רצינית למפולות.
בעונה היבשה/קרה, מדצמבר עד מרץ, יש ראות מעולה ומזג האוויר לא גשום, אבל קר מאוד.
מרכז הטרק היא העיירה נאמצ’ה בזאר – אליה מגיעים אחרי יומיים הליכה מלוקלה ועליה רצינית. משם המסלול לבייס קמפ עולה צפונה, עם כל מיני פיצולים לנקודות תצפית, פסגות, פאסים ובייס קמפים אחרים. בסופו של דבר, כל השבילים מובילים חזרה לנאמצ’ה בזאר, ואז וללוקלה.
תוואי השטח מאופיין בהמון “תפירות” רציניות של עליות וירידות, הרבה ימי הליכה בגובה משמעותי, ובוריאציות מסויימות של הטרק גם הרבה עליות לגובה 5300+.
טרק האוורסט בייס קמפ מתחיל ומסתיים בשדה התעופה לוקלה, בגובה 2800 מ’, אליו טסים מקטמנדו או מרמצ’אפ (שדה במרחק כמה שעות מזרחה מקטמנדו – הטיסות יוצאות ממנו בשיאי העונות כשהשדה בקטמנדו עמוס).
אם מזג האוויר גרוע והטיסות מתבטלות, או שאתם רוצים לחסוך בכסף, אפשר גם להגיע קרקעית לתחילת הטרק – זה כולל נסיעת ג’יפ של יום שלם ומטלטל עד פאפלו, ומשם אפשר להתחיל ללכת ולהוסיף 2-3 ימי הליכה לטרק, או למחרת לנסוע עוד יותר קרוב ללוקלה ולהוסיף רק יום אחד של הליכה לטרק.
המסלול הקלאסי של האוורסט בייס קמפ הוא באורך כ-12 ימים, כולל 11 ימי הליכה, וטיסה חזרה מלוקלה לקטמנדו ביום ה-12.
אם מוסיפים את שלושת הפאסים, אפשר כבר להגיע ליותר משבועיים, ומעבר לזה יש עוד פסגות, טיולי יום ובייסקמפים למיניהם, כך שהיד עוד נטויה.
הגובה המקסימלי באוורסט בייס קמפ הקלאסי – 5364 מ’, אבל רוב המטיילים עולים גם לקאלה פטאר בגובה 5555 מ’.
בכללי, יש אפשרות לעלות לגבהים בסביבות 5300-5600 מ’ לפחות 7 פעמים במהלך הטרק.
ההולי, פסטיבל הצבעים, נחגג בקטמנדו בפברואר או מרץ כל שנה.
אבל הפסטיבל הגדול ביותר של קטמנדו הוא פסטיבל Indra Jatra שנחגג בספטמבר, שנמשך 8 ימים וכולל חגיגות ענקיות בכיכר דורבר בקטמנדו.
פסטיבל טיהאר, הגרסה הנפאלית לדיוואלי ההודי, נחגג באוקטובר-נובמבר למשך חמישה ימים של אורות ונרות.
אחרי הפאס השני (Kongma La) חוצים את קרחון הקומבו, וזה אומר שהשביל משתנה ברמה היומית וקשה מאוד למצוא אותו. בעינינו חובה לעשות את המקטע הזה לפחות עם מדריך או פורטר.
כללי בטיחות לטרקים בנפאל:
הטיפ של תום: יש באוורסט בייס קמפ המון טיולי צד ושבילים אלטרנטיבים – ממש שווה להשקיע את הזמן ולעבור בכמה שיותר כאלו!
מחוץ למסלול הקלאסי של הבייס קמפ, כמובן ששווה לבדוק את שלושת הפאסים ובמיוחד את אזור גוקיו, אבל גם את אמה דבלאם בייס קמפ מעל פנגבוצ’ה למשל.
דאגנו לכם במזרחניקלאב להנחה על הטרק דרך Flyeast Nepal, רוצו להציץ!
המסלול הקלאסי אורך כ־12 ימים – כולל 11 ימי הליכה ויום נוסף לטיסה חזרה מלוקלה לקטמנדו. אפשר להאריך את הטרק עם מסלולי צד או שלושת הפאסים ליותר משבועיים.
הנקודה הגבוהה ביותר היא תצפית קאלה פטאר (Kala Patthar) בגובה 5,555 מטר, בעוד הבייס קמפ עצמו נמצא בגובה 5,364 מטר.
החודשים המומלצים ביותר הם אוקטובר–נובמבר ואפריל–מאי. מזג האוויר יציב, הראות גבוהה, והנוף מרהיב במיוחד.
כן. זהו טרק מאתגר שכולל הליכה ממושכת בגבהים של מעל 4,000 מטר, שינויים חדים בגובה, קור עז ומעט חמצן. מתאים למטיילים עם כושר טוב וניסיון קודם בטרקים.
המחיר משתנה בהתאם אם עושים את הטרק עם מדריך ופורטר או באופן עצמאי. טווח המחירים עומד לרוב על 800–1,500 דולר – כולל לינה, אוכל, טיסות פנים, אישורים וציוד.
מבחינה חוקית – כן. אבל בגלל התנאים הקשים, המסלולים בגובה והסכנות האפשריות, מומלץ מאוד לטייל עם מדריך מוסמך או לפחות פורטר עם ניסיון.
הטרק מתחיל בדרך כלל מהעיירה לוקלה, אליה מגיעים בטיסה מקטמנדו או מרמצ’אפ. ניתן גם להגיע ברכב וללכת מספר ימים נוספים כדי להתחבר למסלול.
כן, בחלק מהכפרים יש Wi-Fi בתשלום וקליטה סלולרית. עם זאת, האיכות לא תמיד עקבית – במיוחד בגבהים הגבוהים.
ציוד חובה כולל נעלי טרקים, ביגוד תרמי, שכבות חמות, שק”ש איכותי, מקלות הליכה, תרופות אישיות ופנס ראש. בנוסף מומלץ להביא מכשיר לווייני.
בהחלט. בגלל הגובה הרב, יש סיכון למחלת גבהים (AMS). חשוב להקפיד על קצב עליה איטי, ימי התאקלמות, שתייה מרובה ולינה בגבהים בטוחים. במקרה הצורך – יש לרדת בגובה בהקדם.
בכפרים לאורך המסלול תמצאו תפריט מגוון של מטיילים: דל באט, נודלס, אורז, פנקייקים, מרקים, פסטות, פיצה ועוד. השתייה העיקרית היא מים מסוננים או רתוחים – מומלץ להביא מטהר מים אישי.
אם יש לכם כושר טוב ותרמיל קל, אפשר לסחוב לבד. עם זאת, פורטר מקל משמעותית על הדרך ותומך גם בפרנסת המקומיים – תוספת שיכולה להפוך את המסע לנעים הרבה יותר.
כן. אפשר לשלב את אזור Gokyo Lakes, שלושת הפאסים, או ביקור בבייס קמפ של Ama Dablam. כל תוספת מגדילה את משך הטרק, אך גם מעשירה את החוויה.
בלילות בגובה 4,500–5,000 מטר, הטמפרטורות יכולות לרדת ל־10– מעלות ואפילו פחות. חשוב מאוד להגיע עם ביגוד חם, שק”ש איכותי וציוד מותאם לחורף.
