בהחלט. הרבה מטיילים עושים מסלול מעגלי בין קינור וספיטי. חשוב להוציא פרמיט (אישור מעבר) ברקונג פיו או קאזה לפי כיוון ההתקדמות.
טען עוד תוצאות..
🔥 חיפושים פופולריים
עמק קינור (Kinnaur Valley) המצוקי והדרמטי נחבא במעמקי ההימלאיה, והוא אחד האזורים הכי פופולרים בצפון הודו לטיולים עם כלי רכב, לרוב יחד עם עמק ספיטי ואזור ג׳יבהי. בקינור תוכלו למצוא כפרים קטנים וציוריים, נופים דרמטיים של נהרות שוצפים ומצוקים, הרבה טיולים בטבע, ופסגות מושלגות מהפנטות.
הדרך הנפוצה ביותר לטייל בעמק קינור היא באמצעות ג׳יפ עם נהג, לתקופה של 5 ימים (יחד עם ג׳יבהי), או 10 ימים יחד עם ספיטי. כמובן שאפשר גם יותר, ואפשר לטייל גם באוטובוסים (פירוט בהמשך).
הקונספט זהה: מגיעים לכפר כלשהו, ישנים שם לילה (אם אתם עם ג׳יפ) או שניים (לרוב אם אתם באוטובוסים), וממשיכים לכפר הבא.
מזג האוויר בעמק קינור אידיאלי במאי-יוני (עד תחילת הגשמים) ובספטמבר (החל מסוף הגשמים) ואוקטובר. בתקופות האלו אפשר לצפות לטמפרטורות נעימות – לא חמות מדי ולא קרות מדי, וכמויות גשמים קטנות.
ביולי אוגוסט, ובשוליים של יוני וספטמבר, נמשכת תקופת המונסונים ועמק קינור גשום.
בגלל האופי התלול והמצוקי של העמק, יש שם נטיה למפולות וחסימות כבישים בתקופת הגשמים, ולכן זו תקופה פחות אידיאלית לטייל שם.
בין נובמבר למרץ קר מאוד, וגם מושלג בחלקים גדולים מהעמק.
באפריל מזג האוויר יכול להיות מעולה, אבל יכול להיות גשום ועדיין קר.
עמק קינור מתפתל לאורך נהר ה-Sutlej במזרח מדינת הימצ׳ל פראדש. הוא מופרד ע״י הרים מכל שאר העמקים מסביב – מצפון עמק ספיטי וממערב עמק פרוואטי, וגם העמקים בנג׳אר, טירטהן וסאינג׳.
מבחינת דרכים, בקצה המערבי של עמק קינור יש דרכים שמתחברות מערבה לג׳יבהי ועמק בנג׳אר דרך Jalori Pass, ודרומה לכיוון שימלה דרך Narkanda. הכביש המרכזי של עמק קינור מתחבר מצפון לעמק ספיטי.
שער הכניסה הדרומי לעמק קינור הוא הכפר ראמפור בושהאר (Rampur Bushahr), מעליו שוכן הכפר סרהאן. בהמשך הכביש יש פיצול מזרחה לעמק סנגלה, שם נמצאים הכפרים סנגלה, ראקשאם וצ׳יטקול.
הדרך המרכזית של עמק קינור ממשיכה צפונה לבירת העמק, רקונג פיו (Rekong Peo), ומעליה הכפר המהמם קאלפה (Kalpa). הכביש ממשיך צפונה לנאקו (Nako), כשבדרך הנופים מתחלפים לנופים מדבריים. אחרי נאקו מתחיל עמק ספיטי.
הכפרים בעמק קינור נמצאים בטווח הגבהים בין 2300 מ׳ ל-3800 מ׳.
הכניסה לקינור מצידו הדרומי היא דרך ג׳יבהי – משם עולים ל-Jalori Pass ויורדים בצד השני לעמק קינור. זו הדרך הנפוצה למי שמגיע מרוב האזורים המרכזיים של הצפון – דהרמסלה, עמק פרוואטי ובעיקר מנאלי.
אוטובוסים מקומיים נוסעים מג׳יבהי לראמפור, שער הכניסה לעמק קינור, ומשם ממשיכים עד רקונג פיו. אם בחרתם לנסוע באוטובוס בדרך הזאת, תתכוננו לנסיעה ארוכה, צפופה ולא קלה בכלל.
אפשרות נוספת ופחות נפוצה היא להגיע מדרום יותר משימלה. אוטובוסים מקומיים נוסעים משימלה דרך ראמפור ועד רקונג פיו.
הכניסה לקינור מצפון היא מעמק ספיטי – יש אוטובוסים מקומיים בין קאזה לרקונג פיו.
חשוב לציין: כדי לעבור בין קינור לספיטי (בין נאקו לטאבו או להיפך) חובה להוציא מראש פרמיט – בצד של קינור אפשר להוציא אותו ברקונג פיו, ובצד של ספיטי אפשר להוציא אותו בקאזה.
ההתניידות בתוך עמק קינור היא באמצעות אוטובוסים מקומיים, ג׳יפ עם נהג שהגעתם איתו, או טרמפים מזדמנים.
בעמק קינור ישנים בכפרים שלאורך העמק. הכפרים המרכזיים ללינה: Sarahan, Chitkul, Sangla, Kalpa, Nako.
בכפרים יש מבחר גסטהאוסים בכל מיני רמות.
נחגג בכפר צ׳יטקול, כמובן, בחודש אוגוסט. היריד כולל ריקודים ומשחקים מסורתיים.
נחגג לכבוד האל באותו השם בסביבות יולי-אוגוסט בקאלפה וסנגלה, וגם הוא כולל תהלוכה של האלים, ריקודים ומוזיקה.
נחגג גם בחלקים אחרים של הודו, נחגג בסנגלה וצ׳יטקול באמצע אפריל וכולל מוזיקה, ריקודים ותהלוכה של פסלי האלים.
חוגג את עליית האלים המקומיים לגן עדן לתקופה מסויימת, ויש חגיגות בכל העמק – בסביבות ינואר.
נחגג באזור פברואר-מרץ בכפרים עם השפעה טיבטית, כמו קאלפה ונאקו.
מתקיים בסביבות ספטמבר בקאלפה וסנגלה וחוגג את הגעת הסתיו והפריחה. המקומיים אוספים פרחים מההרים ועושים תהלוכת פרחים בכפרים, וכמובן שזה כולל הקדשת הפרחים לאלים המקומיים, מוזיקה, ריקודים ואוכל – כמו כל פסטיבל צפון הודי שמכבד את עצמו.
מתקיים במרץ-אפריל בכפר קאלפה – מדובר בחגיגות ריקודים מסורתיות לכבוד הפיות השומרות על אזורי האחו וקרחות היער.
דאגנו לכם במזרחניקלאב להנחה על מגוון סיורים ואטרקציות בדלהי, מוזמנים להציץ!
עונת עליית הרגל ל-Kinner Kailash – ההר המרשים שנמצא מול הכפר קאלפה מתרחשת בין יוני לספטמבר. יש שם נציב אבן גדול שנחשב קדוש לשיווה. עליה לרגל למקומות מרוחקים בהימלאיה היא תמיד חוויה מטורפת תרבותית ונופית!
מטפסים במשך יומיים לגובה 4500 מ׳, ואז יורדים חזרה.
מסלול עליה לרגל להר הקדוש שריקהאנג מהדב (5200 מ’).
מתחילים מהכפר Jaon שקרוב לרמפור וגם חוזרים לשם. חובה לארגן את הטרק.
טרק שנמשך 4 ימים מעמק ספיטי (הכפר Mudh) עד קאפנו שבקינור. שיא הגובה – 4915 מ׳. אפשר לארגן את הטרק בקאזה או במוד.
חשוב לבדוק את מצב הדרכים והחסימות לפני שנוסעים לעמק קינור בתקופת המונסונים.
מעבר בין כפרים בטרמפים לגמרי אפשרי, אבל כמובן שנשים צריכות להיזהר יותר.
הטיפ של תום: תנו לעמק קינור את הזמן שלו – הטיול בג׳יפ עם נהג קליל ונחמד, אבל כשנוסעים באוטובוסים אפשר להכיר לעומק כל כפר, וגם את ההודים שבדרך 🙂
עמק קינור מציע שילוב של נופים מצוקיים דרמטיים, כפרים שקטים, תרבות הינדית-בודהיסטית עשירה, והרגשה של חוויה לא ממוסחרת. הוא פחות מתוייר מעמק פרוואטי, אך עוצמתי לא פחות.
החודשים המומלצים הם מאי–יוני וספטמבר–אוקטובר. בתקופת המונסונים (יולי–אוגוסט) העמק גשום מאוד עם סכנת מפולות. בעונה הקרה (נובמבר–מרץ) קר מאוד ויש שלגים.
אפשר להיכנס אליו מג’יבהי דרך Jalori Pass או משימלה דרך ראמפור. יש גם כניסה מצפון, מעמק ספיטי. התחבורה כוללת אוטובוסים מקומיים, טרמפים או ג’יפים עם נהג.
כן, אבל זה דורש סבלנות וגמישות. יש אוטובוסים מקומיים, והטרמפים גם נפוצים. נסיעות יכולות להיות ארוכות, אבל חוויתיות!
סרהאן, סנגלה, צ’יטקול, קאלפה ונאקו – בכל אחד מהם תמצאו גסטהאוסים וחוויות שונות.
בהחלט. הרבה מטיילים עושים מסלול מעגלי בין קינור וספיטי. חשוב להוציא פרמיט (אישור מעבר) ברקונג פיו או קאזה לפי כיוון ההתקדמות.
Kinner Kailash Trek: טיפוס של יומיים לגובה של כ-4,500 מטר, נחשב עליה לרגל לשיווה, מומלץ בין יוני לספטמבר.
Shrikand Mahadev: טרק מאתגר של כ-5,200 מטר, דורש תכנון מראש ומתחיל בכפר Jaon.
Bhabha Pass Trek: חוצה בין ספיטי לקינור ב-4 ימים – חוויה נופית מטורפת בגובה של כמעט 5,000 מטר.
כן. במיוחד בטרקים כמו שריקאנד מהדב ו-Bhabha Pass, חובה תיאום מראש וליווי מקצועי.
כן. יש נטייה למפולות וסגירת דרכים. אם מתכננים טיול בעונה זו, חשוב לבדוק דיווחים עדכניים על מצב הדרכים ולהיות מוכנים לעיכובים.
הכפרים משלבים בין מסורת הינדית לבודהיסטית, יש בהם מקדשים עתיקים, תהלוכות דתיות, פסטיבלים מסורתיים כמו Sazo או Phulaich, ועליות לרגל ייחודיות כמו ל-Kinner Kailash.
לא, אבל צריך פרמיט כדי לעבור בין קינור לספיטי או להיפך. את הפרמיט מוציאים ברקונג פיו או בקאזה, לפי כיוון המעבר.
