8 תובנות והמלצות מטרק 3 הפאסים, כולל סיפורי דרך לפאסים עצמם
1. עונה ופופולריות
טרק ה-EBC הוא בין המפורסמים בעולם, מה שמתבטא בעומס מטיילים ובמחירים גבוהים מצד אחד, ובנופים מדהימים מצד שני. השאלה מתי לצאת לטרק תלויה במה אתם מוכנים להתפשר: שולי העונה (ספטמבר/נובמבר) יביאו ירידה בביקוש ובעלויות אך המחיר הוא מזג אוויר בעייתי יותר, ולהיפך. בתור מי שטיילו בשיא העונה, הראות המצוינת ומזג האוויר הטוב שהיה לאורך כל 17 ימי הטרק (!) בהחלט שווים את ההשקעה הכספית. טרק שלושת הפאסים מכיל בתוכו חלקים מה-EBC וכשמתרחקים מה-EBC (למשל: צ'וקונג, תאמה) המחירים והעומס יורדים.
לכן:
א. להבין מראש מה התקציב ולקחת בחשבון שיש פער של כמעט פי 2 מחירים בין שיא העונה לשוליה, שלא לדבר על עלויות הטרק הזה לעומת טרקים אחרים בנפאל. יש להתחשב בפרמיטים (6000 רופי לאדם), עלויות מחיה, תשלום לפורטר (כ-20$ ליום), השכרת מכשיר לוויני (כ-200₪) וטיסות (210$ לכיוון).
ב. במידה ומתכננים מראש "לקחת יום אקסטרה" מומלץ לעשות זאת לא על ה-EBC עצמו.
ג. באוקטובר יש עומס על נמל התעופה הבינלאומי בקטמנדו, וטיסות פנים מופנות לשדות תעופה מקומיים. במקרה של האוורסט, הטיסות ללוקלה וממנה יוצאות מכפר ramechhap, מרחק 4 שעות נסיעה קופצנית מקטמנדו. באוקטובר האחרון, הנסיעה התארכה ל-9 שעות בגלל קריסות בכבישים.
אפשר לנסות ולהשיג טיסות ישירות בסוכנויות, עם סיכוי הצלחה נמוך בשיא העונה. אם טסים ממש בתחילת/סוף אוקטובר, המצב משתפר.
בנוסף לביקוש הגבוה לטיסות, מזג האוויר עלול לבטל טיסות עקב עננות בלוקלה, מה שמוסיף לתורים. יכול להיות שתיאלצו להמתין יום או יומיים לטיסה שלכם, או להזמין הליקופטר בעלות כפולה ואף יותר, תלוי בביקוש.
ד. במידה ויש קליטה ואתם עם המלצה טובה ללינה, כדאי לסגור אותה יום מראש, אחרת יש סיכון שהמקום יהיה מלא כשתגיעו. אם אתם עם פורטר תוכלו לבקש ממנו לסגור בשבילכם.
2. עלויות מחייה
כל השירותים שבדר"כ מקבלים חינם- חשמל, אינטרנט, מקלחת וגם מים (בגורקשפ אין ברזים) - עולים, והרבה. אין פה "דיל ישראלי" אלא ההפך, המחיר שיציעו לכם בגסטהאוס הוא מנקודת הנחה שתאכלו רק בו (חדר ללא אוכל עולה פי 5). בגלל הביקוש הגבוה יכולות המיקוח נפגעות - עדיין ניתן לקבל הנחות כמובן, אך באותה מידה ניתן גם "לנפנף" אתכם לטובת מבחר תיירים אחרים. יש כספומטים בנאמ'צה בזאר, שזה היום השני/הלפני אחרון. בהנחה וגם רוצים לקנות עוד זוג כפפות שנשכח, לרדת על פאי במאפייה ולשתות בירה מדי פעם (שלא לדבר על "להתפנק" בחדר זוגי עם שירותים צמודים, שעולים בדר"כ פי 3 מדורמס) מומלץ:
א. לקחת כ-4500 רופי ליום לאדם (בסוכנויות ממליצים 4000), ולקחת עוד 2 ימים אקסטרה בחישוב ליתר ביטחון.
ב. חטיפים, טואלט וכו' לקנות בקטמנדו בכמות שתספיק לכל הטרק. כרטיסי וויפיי airlink למעוניינים (24/48 שעות) לקנות מראש או במקומות הנמוכים.
ג. אפשר לחסוך בארוחות במידה וקונים כיכרות לחם במאפיות ומביאים ממרחים מקטמנדו.
ד. חבילת סלולר דרך namaste, מכסה את האזורים עד 4000 (קו פאנגבוצ'ה-תאמה) ובאופן מפתיע גם בצ'וקונג רי, בלובוצ'ה ובגורקשפ. Ncell מכסה פחות מכך. היינו עם Ncell בגלל המלצות והתאכזבנו.
3. פורטרים - חשוב!
לעומת טרקים אחרים, במידה ובחרתם לשכור פורטר מאחת הסוכנויות בקטמנדו, תגלו במי זכיתם רק שתנחתו בלוקלה (אלא אם אתם מוכנים לשלם לו על כרטיסי טיסה).
ההגעה לפורטר עובדת כך:
כשתרדו מהמטוס, תפגשו בשדה בלוקלה בחור חמוד בשם טיקה, שעובד באחת חברות התעופה. הוא ישלח אתכם להמתין בגסטהאוס שלו שנמצא 5 דקות משם. בגסטהאוס יוצגו לפניכם עשרים פורטרים מועמדים, מתוכם תבחרו את בחיר ליבכם, אחרי שיחת היכרות קצרה. כן, ממש כמו "הרווק". המופע הזה תקף לסוכנות שלום, סוויסה ופלייאיסט, שמפנות את הלקוחות שלהן לטיקה. נקודה חשובה נוספת: מבחינת רמת האנגלית או ההדרכה על המסלול, רוב הפורטר-מדריכים לא עולים על הפורטרים, ואפילו להיפך. יותר מכך, בעונה יש ביקוש אדיר לפורטר-מדריכים, כך שסביר ש"יהיה מחסור" ויציעו לכם אלטרנטיבות שונות ומשונות במקום (למשל, לצאת עם שני אנשים - אחד מדריך ואחד פורטר). בדיעבד, מומלץ לשכור פורטר, שכאמור התרומה הנוספת של פורטר-מדריך היא די זניחה. אנחנו שילמנו על פורטרגייד ובסוף העדפנו לצאת עם פורטר מקסים ותקשורתי - המלצה בנפרד.
תזכורת: באוורסט אין חובה לצאת עם פורטר, אך הוא בהחלט עוזר בהקשר סחיבת המשקל והתעסקות עם מקומות לינה.
4. טמפרטורות
באזורים הגבוהים המהווים את רוב ימי ההליכה (4700 ומעלה) קר מאוד בלילה ובבקרים - מעט מתחת ל-0. בתצפיות גבוהות ובפאסים (5300-5600) אף 10- מעלות. אנחנו קיבלנו כוויות קור קלות בכפות הידיים (נראה כמו שלפוחיות של פריחה) מהפעמים הבודדות שנאלצנו לשלוף יד מהכפפה כדי להשתמש בטלפון. יחד עם זה, בימים בהירים הטמפ נוסקת ל-15 מעלות ויותר בצהריים עם שמש קופחת, ותמצאו את עצמיכם עוברים מללבוש 5 שכבות, לבקושי 2.
לכן:
א. לא לחסוך על ציוד מחמם איכותי, עדיף להגזים ולסחוב עוד קצת מאשר לקבל היפותרמיה. בדגש על כפפות טובות (לרגישים לקור מומלץ כפפות מטפסים, שהן כפפות פוך ללא אצבעות).
ב. ככל שעולים בגובה וככל שהקור מחריף בבקרים, להעדיף לצאת כשהשמש כבר עולה. בימי הפאסים יצאנו אחרי הזריחה, בשעה 6:30.
ג. להביא כובע, קרם הגנה ומשקפי שמש!
5. ראות
כלל האצבע הוא שמהזריחה עד 10 בבוקר, בהיר עם ערפל בעמקים הנמוכים. כשהאוויר מתחמם בצהריים העננים "מטפסים" במעלה העמקים לכיוון ההרים (ומגיעים אלינו), ובערב מתקרר והעננות יורדת ונעלמת. סביר שיהיו מספר בקרים מעוננים/מושלגים. לפי כלל האצבע הזה ממליצים לעלות לתצפיות בזריחה, אך לכל כלל יש יוצאים מהכלל. בתצפיות מאוד גבוהות שסמוכות לאוורסט (קלפטאר למשל, 5650) יכולים להיות ימים בהם הבוקר מעונן ודווקא השקיעה בהירה, משום שהתצפית נמצאת לרוב מעל לשכבת העננים המקומיים שמתפתחים לאורך הצהריים. בנוסף, רוב התצפיות צופות על האוורסט ממערב - התמונות המפורסמות של האוורסט המואר באור שמש אדום, הן בשקיעה.
(וכמובן הרבה פחות קר בשקיעה מאשר לפני הזריחה). לכן, כדאי מאוד לשקול לעלות בשקיעה, בהתאם למזג האוויר, ולא ללכת על זריחות באוטומט. אנחנו יצאנו ב14:00 מגורקשפ לקלפטאר, וב16:30 הגענו לפסגה בהליכה איטית ועם הרבה עצירות. השביל הוא ברובו שביל עפר נוח ומתון שמזגזג עד לפסגה, שם יש מעט הליכה על סלעים בשלג. התצפית הייתה לא פחות ממדהימה, מצורפת תמונה. ירדנו חזרה לגורקשפ אחרי השקיעה תוך 45 דקות, בחושך (להביא פנסים!).
6. חציית קרחונים
לאורך הטרק חוצים 4 קרחונים: בהגעה ללובוצ'ה, בהגעה לגורקשפ, בפאס השני (chola) ובהגעה לגוקיו. הקרחון בצ'ולה פאס הוא הליכה פשוטה ומתונה על קרח מכוסה שלג (מומלץ קרמפונים אך ניתן להסתדר גם בלעדיהם), בעוד ששלושת האחרים מכוסים בגבעות של סחופת סלעים ואבנים שאותן צריך לחצות, והם מורכבים יותר לחצייה, בדגש על קרחון גוקיו ולובוצ'ה (כשעתיים חצייה). עקב זרימת הקרחון, השבילים המסומנים בדגלים משתנים ללא הרף וקל להגיע לדרכים ללא מוצא, גם בשביל מסומן (חלק מהדגלים לא מעודכנים ומטעים). לכן חשוב להקפיד על 3 דברים:
1\. לחצות באור יום ולקחת זמן ספייר לברבורים, קשה ומסוכן לנווט על הקרחון בחשכה.
2\. להיצמד לפורטר/קבוצה מודרכת לפניכם.
3\. לא להמציא קיצורי דרך. אנחנו אספנו איתנו שני סינים שניסו לקצר והתברברו באמצע קרחון גוקיו.
7. נקודות עניין שכדאי להכיר
א. Everst view point מעל נאמצ'ה בזאר: תצפית מסודרת מרשימה מעל הכפר שצופה על האוורסט, אמא דאבלם ועמק קומבו שנמצאים צפונית לנקודה, ומדרום את רכס קונגדה. המרחק ממרכז נאמצ'ה למצפור כ-2 ק"מ, עלייה של 400 מ' לגובה 4000, מסלול הסתגלות מוצלח בשביל יום ההתאקלמות בנאמצ'ה. הטיפוס לוקח כשעה וחצי, והוא בשביל עפר נוח בזיגזג. סמוך למצפור יש את המלון "sherpa panorma", כך תדעו שהגעתם למקום הנכון. מומלץ מאוד לעלות לזריחה ולראות את האוורסט מקבל אור ראשון (הזריחה הכי פחות קפואה שתהיה לכם בכל הטרק).
ב. אמא דאבלם היי-קמפ: ניתן להמשיך מהבייסקמפ לגבעה העולה דרומית לו, ולהתקדם דרום מזרחה על שביל עפר נוח שנכנס בהדרגה לשלג. ניתן לטפס איתו במתינות ובנוחות כ-2 ק"מ לגובה 5000, עד לכיפה קטנה עם דגלים טיבטיים. (הבייסקמפ - 4600). ממש מומלץ להסתגלות לגובה ולקבלת זווית אחרת על אמא דבלאם והרכסים מסביב.
ג. אגם imja tsho: נמצא כ-5 ק"מ מזרחית לצ'וקונג, צמוד לאיילנדפיק בייסקמפ. אגם קרחוני בצבע אפור. האגם גדול מאוד עם רכס מרשים מסביב וקרחונים בשוליו הרחוקים, וצמוד אליו אגמון טורקיז. הגעה דרך השביל לבייסקמפ, שביל נוח העולה במתינות וקל לניווט. מתנתקים ממנו כשמתקרבים לאגם ומוצאים דרך בין סוללות הסלעים ("מורנות"). האגם מחולק ל-5 בעזרת סכרים קטנים, אותם בנה הצבא הנפאלי למניעת שיטפונות, כמו שקרה השנה בכפר תאמה שחלקו נשטף עקב פריצת אגם. אז אם הגעתם ל"שלולית", תמשיכו עוד מזרחה לאורך הסוללות עד שתגיעו לגוף המים העיקרי. האגם בגובה 5000.
ד. האגמים בגוקיו - האגם המפורסם לחופי גוקיו הוא השלישי בסדרה של 6 אגמים שמאוד מומלץ לטייל בהם. לרוב ממליצים להגיע לאגם מספר 4, בערך שעה הליכה מישורית יחסית מגוקיו צפונה. אני ממליץ גם על אגם מספר 2 שנמצא מדרום לגוקיו ונגיש יותר (חצי שעה הליכה מישורית). אגם טורקיז יפיפה ובתולי.
את אגם גוקיו עצמו אפשר להקיף ולהגיע לחוף חולי בצד השני המרוחק מגוקיו, דרך שביל לא מוסדר לאורך המים (בפיצול לעלייה לגוקיו רי - פשוט ממשיכים על החוף).
8. פאסים
ימי פאסים הם ימים ארוכים מבחינה פיזית, שהחוויה בהם מושפעת מהכושר, מההתאקלמות לגובה, מזג אוויר, מעומק השלג ומחששות מירידות תלולות. לכן יש הפרשים גדולים בין חוויות של אנשים שונים שחצו את הפאסים - לחלק קל ונוח ולחלק מאתגר, שלא לומר קשה מאוד. לא מצאתי הסברים אובייקטיבים על הפאסים אלא רק סיפורי זוועות/המלצות, לכן השתדלתי לכתוב אחד אובייקטיבי עבורכם.
Kongma la pass:
מרחק - 10 ק"מ. טיפוס/ירידה מצטבר: 650/850 מטר. גובה שיא: 5535.
זמן הליכה כולל: 9-12 שעות. (לנו לקח 11.5)
יוצאים מצ'וקונג, חוצים נחל בצפון הכפר ועולים בעליה מתונה בצלע גבעה. השביל בחלק הזה מסומן בחצים אדומים על סלעים, מומלץ להיות על הניווט כדי למצוא את נקודת החצייה הנכונה של הנחל. לאחר 1.5 ק"מ יש קטע שביל תלול קצר בזיגזג, ואחריו ממשיכים לטפס במתינות עוד כ-1.5 ק"מ על מדרון עשב מעל עמק אימג'ה. מתעקלים לתוך ערוץ נחל מצוקי צדדי, שבו שתי עליות תלולות - הראשונה קצרה ובשביל עפר בזיגזג; השנייה ארוכה, סלעית (סביר שגם מושלגת) ותלולה במיוחד (טיפסנו בעזרת הידיים) המטפסת לראש המצוק.
מראש המצוק ממשיכים עוד כשעתיים עד לפאס (1.5 ק"מ משם). השביל חוצה גבעות מושלגות ועובר בין 4 אגמים קטנים וצלולים.
מהאגם הרביעי והגדול ביותר עולים בתלילות בשביל סלעי לאורך מצוק, עד שמגיעים לפאס עצמו. (עברנו 6 ק"מ מתחילת היום) הפאס הוא אוכף צר מאוד ומכוסה שלג, עם נוף מרשים בשני צדיו.
חוצים את הפאס ויורדים בתלילות בקטע מדרון מושלג, סלעי וחלקלק - קרמפונים מומלץ מאוד. אנחנו עברנו כשהפאס בדיוק נפתח אחרי סופה, השלג היה בעומק עד מעל הברך בחלק מהמקומות והלכנו בשביל מאולתר במדרון, קטע שלקח לנו שעתיים במקום חצי שעה. אחרי 1 ק"מ הירידה מתמתנת וממשיכים לרדת בדרך עפר וסלעים עוד 1.5 ק"מ לכיוון קרחון לובוצ'ה. בסוף הירידה חוצים נחל ומטפסים למורנה (סוללת עפר) הגובלת בקרחון. על הקרחון עוקבים לאורך 1 ק"מ אחרי סימוני דגלים דרך תלוליות אבנים, דילוג זהיר בין בולדרים גדולים במשך שעה-שעתיים, עד שמגיעים למורנה בצד השני של הקרחון. יורדים ממנה והולכים צפונה עוד 10 דק עד לכפר לובוצ'ה.
Cho la pass:
מרחק - 9 ק"מ. טיפוס/ירידה מצטבר: 630/780 מטר. גובה שיא: 5368.
זמן הליכה כולל: 6 שעות, לא כולל חציית קרחון גוקיו.
יוצאים מהכפר דזונגלה Dzongla ומתקדמים במישור עשב כ-2 ק"מ על שביל מסומן היטב במוטות צהובים לכל אורכו. בקצה הקטע המישורי מתחילים לטפס במתינות בצמוד למפלים בשביל עפר בזיגזג, מתעקלים ימינה ומטפסים בחדות בקטע סלעי קצר ותלול. אחריו העליה ממשיכה במתינות יחסית עוד כקילומטר נוסף, ואז מגיעים לקצה קרחון צ'ולה. מטפסים במתינות על הקרחון לאורך כקילומטר בטיפוס נוח בשלג, כאשר ממש לפני הפאס קטע תלול וקצר מאוד. להישאר בקרבת השביל/עקבות, יש מעט סדקים (קרווסים) בקרחון שעלולים להתחבא תחת השלג. הפאס רחב יחסית לעומת האחרים, ויש בו רחבת אבן מסודרת ועמדת טעינה סולארית (?!). הפאס הזה הוא המתויר ביותר מבין השלושה ומציע נוף מרשים. מדזונגלה עד הפאס לקח לנו כ-3 שעות הליכה.
מהפאס יורדים בתלילות בקטע מצוקי "מוסדר" עם כבלי מתכת בהם ניתן להיעזר בירידה. זהירות מסלעים מדרדרים שעלולים להגיע מעליכם בקטע הזה. ממשיכים משם על דרך סלעית בעליות וירידות קטנות לסירוגין לאורך 1.5 ק"מ, עד שמגיעים לתורן ודגלים עם תצפית לכיוון גוקיו. משם יורדים על דרך עפר וסלעים בירידה ארוכה (2.5 ק"מ) לאורך נחל, עד לכפר דראגנאג Dragnag, לאחר כ-3 שעות מהפאס.
למעוניינים להמשיך לגוקיו (תוספת של 3.5 ק"מ, 2-3 שעות הליכה נוספות שעיקרן חציית קרחון), חשוב לוודא שיש לכם מספיק אור יום כדי לא להיכנס לחשכה. אנחנו נשארנו לישון בדראגנאג והמשכנו לגוקיו ביום שאחרי, שמומלץ לעשות כיום קליל בכל מקרה.
Renjo la pass
מרחק - 11 ק"מ לכפר הקרוב, Lungden.
טיפוס/ירידה מצטבר: 1000/610 מטר. גובה שיא: 5417.
זמן הליכה כולל: 5-6 שעות.
מגוקיו הולכים כ-2 ק"מ על שביל עפר המוביל לפאס בעליה מתונה במשך כשעה לאורך האגם, עד לסככת מטיילים. משם מטפסים לאורך קילומטר בשביל עפר תלול בזיגזג, שמתחלף לקטע סלעי בו השביל לא תמיד ברור (להיות על הניווט). העלייה מתמתנת והולכים סמוך לקרחון קטן כקילומטר נוסף. כשמתקרבים לפאס יש קטע תלול נוסף הפונה בחדות לאחור (מרחוק נראה כאילו השביל "נעלם" פתאום), גם כאן לוודא את עצמכם בניווט. מטפסים לאורך חצי ק"מ בשביל סלעי ותלול יחסית (לרוב גם מושלג) עד שמגיעים לפאס עצמו, שם תחכה לכם רחבת ישיבה ועמדת טעינה סולארית כמו בצ'ולה. העלייה מגוקיו לראש הפאס לוקחת סביב 3.5 שעות סה"כ. הנוף מהפאס אמנם צופה בחלקו לאותם הרים מגוקיו רי (צ'ולהטסה והאוורסט) אך מזווית שונה וגבוהה (ויש כמובן צד שני חדש). ממליצים לא לוותר עליו בטענה שזה "אותו דבר".
מהפאס יורדים בשביל מדרגות מסודר מאוד (!) עד לאגם העליון שמתחת לפאס כחצי שעה. משם השביל חוזר להיות דרך עפר ויורד במתינות בעמק כ-3.5 ק"מ, בדרך חולפים ליד אגם נוסף. מגיעים לקטע מישורי התלוי מעל עמק הנהר bhote koshi, שם יש פיצול שבילים וחווה נטושה. ממשיכים שמאלה בפיצול בירידה מתונה ותלולה לפרקים לכיוון תאמה (מדי פעם יש שילוט) במשך כ-2 ק"מ נוספים עד לכפר לונגדן Lungdhen, כפר קטן ואותנטי (לעומת רוב הכפרים ה"מערביים" בשאר הטרק) שבו יש גסטהאוסים בודדים בהם ניתן לאכול ולישון. מהפאס עד לכפר לקח לנו כשעתיים.
יש אפשרות להמשיך עוד 2 ק"מ נוספים לכפר הבא, malrug, שהוא קטנטן ועם 2 גסטהאוסים בקושי, או להמשיך עד לכפר הגדול באזור, תאמה thame, במרחק 9 ק"מ מלונגדן במגמת ירידה. אנחנו העדפנו לישון בלונגדן כדי לחלק באופן שווה את הימים עד ללוקלה: גוקיו > לונגדן = 11 ק"מ כולל פאס, לוגנדן > נאמצ'ה בזאר = 18 קמ בירידה, נאמצ'ה > לוקלה = 18 קמ בירידות ומעט עליות. (כל יום לקח לנו כ-6 שעות הליכה).