אם הגעתם אל אלטאי – טאבן בוגד, הגעתם אל הגג של מונגוליה – תרתי משמע. מדובר באחד מחבלי הארץ הפראיים והמבודדים ביותר במונגוליה. השמורה, שפירוש שמה הוא “חמשת המקודשים“, שוכנת בפינה הצפון-מערבית הנידחת של המדינה ומאגדת את חמש הפסגות הגבוהות ביותר במונגוליה, רכסי הרים אלפיניים דרמטיים, וקרחוני ענק נצחיים שיוצרים נוף סוריאליסטי ומיוחד. זהו יעד חלומי לאוהבי טרקים, טיפוס הרים והרפתקאות קשוחות, המשלב טבע פראי לצד מפגש מרתק עם תרבות הנוודים הקזחים והאוריאנחאי של קצה המערב.
בשל הגובה הקיצוני והמיקום הגיאוגרפי בלב הרי האלטאי, מזג האוויר בטאבן בוגד הפכפך, קשוח ובלתי צפוי לחלוטין. כאן חוקי המשחק משתנים מרגע לרגע:
העונה הנוחה (יולי עד אוגוסט): זהו חלון הזמנים הקלאסי והבטוח ביותר לטרקים וטיפוס בהרים. הימים לרוב שמשיים והטמפרטורות בבסיס ההר נעימות, אך אל תטעו – בגבהים האלו סופות שלג, רוחות וגשמים עזים יכולים להתפרץ משום מקום גם באמצע חודש יולי. הלילות קפואים לחלוטין (קרוב לאפס או מתחתיו באופן קבוע).
עונות המעבר (יוני וספטמבר): חודשים למקצוענים בלבד. ביוני חלק גדול מהמעברים עדיין חסום בשלג עמוק, ובספטמבר החורף כבר מכה במלוא העוצמה עם סופות שלגים תכופות וצניחה חדה של הטמפרטורות עמוק אל מתחת לאפס.
העונה הקפואה (אוקטובר עד מאי): חורף אלפיני-סיבירי מוחלט. השמורה כולה ננעלת תחת מעטה שלג וקרח כבד, הטמפרטורות צונחות למינוס 30 ומינוס 40 מעלות, והגישה לכלי רכב או סוסים הופכת לבלתי אפשרית לחלוטין.
הפארק הלאומי ממוקם בקצה המערבי ביותר של מונגוליה, במשולש הגבולות הרגיש שבו נפגשות מונגוליה, סין ורוסיה.
בשורה התחתונה – כן, ובאופן מחמיר ביותר! בשל הקרבה הקיצונית לגבול הסיני והרוסי, חובה להנפיק מראש באולגי אישור מעבר צבאי (Border Permit) וכן כרטיס כניסה לשמורה הלאומית. אם אתם מטיילים באופן עצמאי, לא תוכלו לעבור את המחסומים הצבאיים בשער השמורה ללא המסמכים האלו.
המסע אל הטאבן בוגד הוא חלק בלתי נפרד מההרפתקה ודורש אורך רוח ולוגיסטיקה מורכבת:
מאולגי יוצאים בנסיעת שטח קשוחה, מטלטלת ויפהפייה של כ-6 עד 8 שעות בג’יפים חזקים או בוואנים (4×4) אל עבר אחד משערי השמורה (לרוב לשער הצפוני המוביל לקרחון פוטנין, או לשער הדרומי באזור האגמים). הדרכים הן דרכי עפר בלתי מסומנות, חוצות נהרות ומעברי הרים.
ברגע שהגעתם לנקודת הבסיס (כמו ה-Ranger Station), הרכבים נעצרים. מכאן והלאה התנועה עמוק אל תוך השמורה ואל בסיס ההרים מתבצעת אך ורק ברגל (טרקים) או ברכיבה על סוסים. את הציוד הכבד (אוהלים, אוכל) נהוג להעמיס על גמלים או סוסים שנשכרים מהרועים המקומיים בנקודת המוצא.
הטאבן בוגד הוא אחד המקומות המבודדים בעולם. ברגע שיצאתם מאולגי, אין קליטה סלולרית, אין אינטרנט ואין שום שירותי רפואה. במקרה של פציעה או מחלת גבהים, פינוי רפואי יכול לקחת ימים ארוכים (אין שירותי חילוץ מוסקים זמינים בקלות). חובה לצאת עם ערכת עזרה ראשונה מקיפה, מכשיר לוויני וביטוח רפואי.
קרחון פוטנין מלא בסדקים חבויים שחלקם מכוסים בשכבת שלג דקה. לעולם אל תנסו לצעוד עמוק על גבי הקרחון ללא מדריך מקומי מנוסה, חבלים וציוד אבטחה מתאים.
הרוחות בהרים גבוהים אלו יכולות להיות הרסניות ולהפיל אוהלים. חובה להגיע עם ציוד מקצועי – ביגוד תרמי, מעיל סערה אטום למים ורוח, וכובע חם.
הטיפ של יותם: אל תנסו לסחוב את כל הציוד שלכם על הגב בטרק לבייס קמפ. בנקודת ה-Ranger Station, דברו עם הרועים המקומיים ותשכרו מהם גמל או סוס שיסחבו את התיקים הגדולים, האוהלים והאוכל שלכם, יחד עם רועה מקומי שיוביל אותם. מעבר לכך שזה יציל לכם את הגב בגובה הרב ויאפשר לכם ליהנות מהדרך בצורה בטוחה, זוהי חוויה אנתרופולוגית מדהימה. לשבת בהפסקות הצהריים עם הרועה המקומי, לראות איך הוא מתפעל את החיות במיומנות וירטואוזית בתוואי השטח הקשוח, וללמוד ממנו על החיים בהרים – זה ערך מוסף עצום שהופך את הטרק להרפתקה אנושית גם.
חלון הזמנים הבטוח ביותר לטרקים וטיפוס הוא יולי-אוגוסט, עם ימים שמשיים ולילות קפואים. יוני וספטמבר מתאימים למנוסים בלבד (מעברים חסומים בשלג או תחילת חורף), ומאוקטובר עד מאי השמורה ננעלת תחת שלג עם טמפרטורות של מינוס 30 עד 40 מעלות.
כן, ובאופן מחמיר. בשל הקרבה לגבול הסיני והרוסי חובה להנפיק מראש באולגי אישור מעבר צבאי (Border Permit) וגם כרטיס כניסה לשמורה הלאומית. ללא המסמכים האלו לא תוכלו לעבור את המחסומים הצבאיים בשער השמורה.
הפסגה הגבוהה במונגוליה היא חויטן (Khuiten Peak), 4,374 מטרים. הטיפוס עליה טכני ודורש ציוד אלפיני ומדריך מוסמך בגלל סדקים בקרחון. לעומתה, פסגת מאלצ’ין (כ-4,037 מטרים) היא היחידה שניתן לעלות אליה בטרק רגלי ללא ציוד טכני, עם תצפית אל סיביר שברוסיה.
קרחון פוטנין (Potanin Glacier) הוא הקרחון הארוך ביותר במונגוליה (כ-14 ק”מ). הבייס קמפ בגובה כ-3,100 מטרים משקיף עליו ועל חמש הפסגות המקודשות, והטרק אליו מה-Ranger Station אורך כ-16 ק”מ בעלייה מתונה.
השמורה היא מרחב פראי ללא מלונות או בקתות – הלינה היא בקמפינג עצמאי באוהלים שמקימים בשטח (בבייס קמפ או על שפת האגמים), עם אוהל עמיד רוח ושק שינה לטמפרטורות מתחת לאפס. בנקודות המוצא ובאזור האגמים לעיתים ניתן לתאם לינה בגר אצל משפחות נוודים קזחים ואוריאנחאי.
לא לגמרי. מדובר בסביבת גובה קיצונית, מזג אוויר הפכפך ובידוד רפואי מוחלט (אין קליטה, אינטרנט או שירותי רפואה ביציאה מאולגי). אזור האגמים בדרום מציע טרקים רגליים וטרקי סוסים רגועים ונופיים יותר, בעוד הטיפוס על הקרחונים והפסגות בצפון דורש ניסיון, ציוד מקצועי ומדריך.
