אם יש חוויה אחת במונגוליה שבלעדיה אין טיול שלם במדינה, זהו המפגש עם שבט ציידי הנשרים האגדיים. במערב המדינה, באזור הרי אלטאי הקשוחים, חי מיעוט אתני מרתק של קזחים מונגולים השומרים על מסורת ציד עתיקת יומין שעוברת אצלם מדור לדור מאות שנים (ושורשי האילוף עם נשרים באזור עתיקים אף יותר). ה”ברקוטצ’י” (Berkutchi) – ציידי הנשרים – מפתחים קשר סימביוטי עוצמתי ויוצא דופן עם נשרי זהב ענקיים. הם מאלפים את ציפורי הטרף האציליות הללו – כמעט תמיד נקבות, הגדולות והחזקות יותר – מגיל צעיר, כדי שישמשו להם כשותפות מלאות לציד חורפי של שועלים וארנבות בערבה הקפואה. לעמוד על פסגת הר מושלג, לצד צייד בלבוש פרווה מסורתי, ולראות נשר ענק עם כנפיים של שני מטרים ממריא אל עבר האופק – זוהי חוויה מצמררת שתגרום לכם להרגיש כאילו נכנסתם אל תוך סרט עתיק.
מערב מונגוליה והרי האלטאי מתאפיינים באקלים הררי, יבש וקיצוני במיוחד. כאן העונה שבה אתם מבקרים משנה לחלוטין את מהות החוויה:
עונת הקיץ (יוני עד אוגוסט): מזג האוויר הנוח ביותר לטיולים במערב. המרחבים ירוקים, הטמפרטורות ביום נעימות מאוד (סביב 18–25 מעלות), והדרכים להרים פתוחות. עם זאת, חשוב לדעת: בקיץ אין ציד פעיל! חם מדי עבור הנשרים ועבור חיות הטרף, ולכן בתקופה זו הציידים בעיקר מאמנים את הנשרים, מטפלים בהם ומארחים מטיילים בגרים שלהם.
עונת הסתיו (ספטמבר עד אוקטובר): חלון הזמנים המרתק ביותר לאוהבי האותנטיות והתרבות. מזג האוויר הופך לקריר עד קפוא, אך בתחילת אוקטובר מתקיימים פסטיבלי הנשרים הגדולים (ראו בהמשך) – חגיגה תרבותית צבעונית שאסור לפספס.
עונת החורף (נובמבר עד פברואר): חורף אלטאי קשוח ומקפיא עצמות עם טמפרטורות שצונחות למינוס 30 ומינוס 40 מעלות בקלות. למרות הקושי ההישרדותי, זוהי עונת הציד האמיתית והאותנטית ביותר. הציידים יוצאים על גב סוסים אל ההרים המושלגים, שכן על רקע השלג הלבן קל לנשרים לאתר את פרוות השועלים והזאבים. ביקור בתקופה זו מיועד להרפתקנים קיצוניים בלבד.
נקודת העוגן הלוגיסטית הבלעדית שלכם באזור היא העיר אולגי (Ölgii). זוהי עיר מוסלמית-קזחית באופייה, והיא שונה לחלוטין משאר מונגוליה (השילוט בערבית ובקזחית, הארכיטקטורה שונה, ויש בה מסגדים). בעיר תמצאו שדה תעופה מקומי, שווקים קזחיים תוססים, בנקים וסופרמרקטים. היא משמשת כבסיס ההצטיידות חובה שלכם במצרכים, תרופות וכסף לפני שיוצאים אל העיירות וההרים הנידחים שבהם חיים הציידים.
בשורה התחתונה – כן, בחלק מהאזורים! מאחר ורבים מהציידים חיים קרוב מאוד לקו הגבול הרגיש עם סין ורוסיה (כמו באזור שמורת הטבע טאבן בוגד – Tavan Bogd), חובה להנפיק אישור מעבר צבאי (Border Permit) באולגי לפני היציאה לשטח. אם אתם סוגרים טיול עם סוכנות או נהג מקומי, הם לרוב דואגים לזה עבורכם.
המרחק מאולן בטור לאולגי הוא עצום – כ-1,700 קילומטרים.
לקחת טיסה פנימית מאולן בטור לאולגי (כשעתיים וחצי טיסה).
נסיעה של כ-30–40 שעות באוטובוסים בין-עירוניים או בוואנים קשוחים על כבישים משולבים בדרכי עפר.
משפחות הציידים מפוזרות במרחבים ההרריים מסביב לעיר אולגי (באזורים כמו Sagsai או Tolbo). אין שום תחבורה ציבורית שמגיעה אליהן.
דרכי הארגון בשטח הן:
הדרך הפשוטה והנכונה ביותר. באולגי ישנן סוכנויות קזחיות מעולות שישכרו עבורכם רכב שטח (לרוב ג’יפים חזקים או וואנים רוסיים 4×4), נהג שמכיר את שבילי העפר הבלתי מסומנים בהרים, ומתורגמן קזחי (קריטי, שכן רוב הציידים מדברים קזחית ולא מונגולית). הם יקחו אתכם ישירות למשפחה ספציפית שאיתה הם עובדים.
חובה להשיג מראש באולגי איש קשר מקומי שמכיר את מיקומן העדכני של המשפחות (גם הן נודדות בין מרעה קיץ לחורף) ולהסתמך אך ורק על אפליקציות ניווט אופליין כמו Maps.me ומכשיר לווייני.
האירוח אצל משפחות הציידים הקזחיים הוא חוויה תרבותית יוצאת דופן וידועה בהכנסת אורחים חמה:
בניגוד לגר המונגולי העגול והפשוט יחסית, הגר הקזחי (המכונה בקזחית יורט) הוא לרוב גדול יותר, גבוה יותר, ועשיר להפליא בעיצוב פנימי. הקירות מכוסים בשטיחי קיר עבודת יד צבעוניים ורקמות גיאומטריות מרהיבות.
תתכוננו לאכול הרבה בשר. המנה הלאומית שתוגש לכם בכבוד רב היא ה”בשבארמאק” (Beshbarmak) – פירוש השם הוא “חמש אצבעות” (כי אוכלים אותה בידיים), והיא מורכבת משכבות של אטריות ביתיות רחבות שעליהן הרי בשר כבש או בשר סוס מבושל, לצד מרק בשר שומני ומזין.
אם אתם מתכננים את הטיול לתחילת חודש אוקטובר, אתם חייבים להגיע לפסטיבל הנשרים המרכזי שנערך בסוף השבוע הראשון של אוקטובר, ממש מחוץ לאולגי (ישנם פסטיבלים קטנים יותר גם בספטמבר, כמו בסאגסאי). זהו אירוע תרבותי פנומנלי שבו עשרות ציידי נשרים מכל רחבי המחוז מתכנסים ומתחרים, לבושים בבגדי הפאר המסורתיים שלהם (מעילי פרוות שועל וכובעי עור). הם מתחרים ביניהם במגוון מקצים: קריאה לנשר מראש הר אל ידו של הצייד הדוהר על סוס, מהירות הציד של הנשר, ומשחקי סוסים קזחיים מסורתיים כמו “קוקפאר” (Kökpar) – מעין פולו פראי על גב סוסים, שבו ה”כדור” הוא פגר של עז.
אם אתם הרפתקנים ומתכננים לטייל בפברואר, בפסטיבל זה תזכו לראות את הציד בשיא תפארתו, יחד עם נופים קרים ומושלגים. הציידים מציגים את יכולתם ואת הקשר הייחודי בין הצייד לנשר שלו. מומלץ לטייל רק עם מקומיים! למתעניינים – לא פעם המקומיים מוציאים טיולי צילום מקצועיים לפסטיבל הציד בחורף.
הטיפ של יותם: קחו את הזמן לשבת עם הצייד בגר בערב, דרך המתורגמן שלכם, ובקשו ממנו לספר לכם על תהליך האילוף ועל הפרידה מהנשר (כן – אחרי כשבע שנים הצייד משחרר את הנשר בחזרה לטבע, מתוך כבוד לציפור). תלמדו ותחוו את התרבות הנדירה הזו! למטיילים בפברואר – תזכו לחוות את פסטיבל הציד בחורף ולראות מקרוב ובצורה אותנטית את הציד! חוויה מדהימה אך קשוחה שמתאימה להרפתקנים מבינינו.
ציידי הנשרים (“ברקוטצ’י”) הם מיעוט אתני של קזחים מונגולים החי בהרי אלטאי שבמערב מונגוליה, ושומר על מסורת ציד עתיקת יומין. הם מאלפים נשרי זהב ענקיים (כמעט תמיד נקבות, הגדולות והחזקות יותר) מגיל צעיר, ויוצאים איתם לציד חורפי של שועלים וארנבות.
הקיץ (יוני–אוגוסט) נוח לטיולים אך אין בו ציד פעיל – הציידים בעיקר מאמנים ומארחים. הסתיו (ספטמבר–אוקטובר) הוא השיא לאוהבי האותנטיות והתרבות, עם פסטיבלי הנשרים בתחילת אוקטובר. החורף (נובמבר–פברואר) הוא עונת הציד האמיתית, אך קשוח ומיועד להרפתקנים בלבד (עד מינוס 40 מעלות).
פסטיבל הנשרים המרכזי (Golden Eagle Festival) נערך בסוף השבוע הראשון של אוקטובר, ממש מחוץ לעיר אולגי, ויש פסטיבלים קטנים יותר גם בספטמבר (כמו בסאגסאי). עשרות ציידים בלבוש מסורתי מתחרים במקצים כמו קריאת הנשר אל יד הצייד הדוהר, מהירות ציד, ומשחקי סוסים כמו קוקפאר.
נקודת המוצא היא העיר אולגי, אליה טסים מאולן בטור (כשעתיים וחצי טיסה), או מגיעים בנסיעה של 30-40 שעות. אולגי רחוקה כ-1,700 ק”מ מהבירה. מאולגי אל המשפחות בשטח אין תחבורה ציבורית – נוסעים ברכב שטח עם נהג מקומי ומתורגמן קזחי דרך סוכנות באולגי.
לנים בגר הקזחי (יורט) – גדול ומעוטר בשטיחי קיר ורקמות צבעוניות, בניגוד לגר המונגולי הפשוט. האוכל מבוסס בשר, והמנה הלאומית היא “בשבארמאק” (פירושו “חמש אצבעות”): אטריות רחבות עם בשר כבש או סוס מבושל ומרק שומני.
מעבר לציידי הנשרים: טרקים בפארק הלאומי טאבן בוגד (חמש הפסגות הגבוהות במונגוליה וקרחוני ענק), הר צמבגראב הקדוש (4,208 מ’), אגם טולבו המליח (~50 ק”מ מאולגי), ופארק רכס סילקהם על גבול רוסיה – בית לכבש הארגאלי ולנמרי שלג.
המפגש עצמו (אירוח, אימון נשרים) נגיש למטיילים בקי ובסתיו, אך הוא בסביבה מבודדת ללא קליטה או שירותי רפואה. הציד החורפי האמיתי על גב סוסים בהרים מושלגים מיועד להרפתקנים מנוסים בלבד. בכל מקרה מומלץ לטייל עם נהג ומתורגמן מקומי.
