אם אתם מחפשים את השילוב המושלם בין מים צלולים, יערות ירוקים ורכיבת סוסים או הליכה פראית – טרק שמונת האגמים (במונגולית: Naiman Nuur) הוא היעד שלכם. השמורה, השוכנת בלב הרי החאנגאי (Khangai Mountains) במרכז מונגוליה, נוצרה כתוצאה מהתפרצויות געשיות עתיקות שהותירו אחריהן שרשרת אגמים אלפיניים מרהיבים בגבהים של למעלה מ-2,200 מטרים, המחוברים ביניהם בתעלות תת-קרקעיות. בניגוד לערבה הפתוחה והיבשה של מונגוליה, כאן תפגשו נוף אירופאי-אלפיני ירוק, שופע פלגי מים וטבע בתולי. זהו אחד הטרקים הפופולריים והנגישים ביותר במדינה, אך הוא עדיין שומר על חוויית בידוד ועוצמה פראית.
השמורה ממוקמת באזור הררי גבוה וגשום יחסית לשאר חלקי מונגוליה:
העונה הנוחה (יוני עד אוגוסט): הקיץ הוא העונה הרשמית והיפה ביותר לטרק. המרחבים ירוקים לחלוטין והאגמים מלאים במים. עם זאת, יולי ואוגוסט הם הגשומים ביותר באזור, וחובה להיערך לגשמים פתאומיים שהופכים את השבילים לבוציים מאוד. הלילות קרירים (סביב 5 עד 10 מעלות).
עונות המעבר (מאי וספטמבר): מזג האוויר הופך לקפוא. בספטמבר העצים נצבעים בצבעי שלכת זהובים ומטורפים, אך ישנו סיכוי גבוה מאוד לסופות שלג ראשונות ולצניחה של הטמפרטורות בלילה אל מתחת לאפס.
העונה הקפואה (אוקטובר עד אפריל): חורף הררי קשוח. האגמים קופאים לחלוטין והאזור מתכסה בשלג כבד. הגישה לטרקים נסגרת, והרועים המקומיים נודדים עם העדרים לאזורי עמק נמוכים ומוגנים יותר.
שמורת שמונת האגמים שוכנת במרכז מונגוליה, מדרום לעמק אורחון המפורסם.
העיירה המרכזית: נקודת היציאה וההצטיידות המרכזית שלכם היא העיירה חרחורין (Kharkhorin) או העיירה הקרובה יותר חוג’ירט (Khujirt). מאחר ובתוך השמורה אין חנויות או תשתיות תיירותיות מודרניות, חובה לקנות את כל המצרכים, בלוני הגז והתרופות בערים האלו לפני היציאה לשטח.
בניגוד לאזורי הגבול בצפון ובמערב, לשמונת האגמים אין צורך בפרמיט צבאי מיוחד. יש לשלם אגרת כניסה סמלית בלבד בשער השמורה הלאומית.
ההגעה לשמונת האגמים נוחה יחסית בהשוואה ליעדים הנידחים של המערב, והיא משתלבת מעולה ב”לופ” הקלאסי של מרכז מונגוליה:
נסיעה של כ-6 עד 7 שעות מאולן בטור על כביש אספלט סלול ונוח, באוטובוס ציבורי או בוואן סגור.
נסיעת השטח אל נקודת ההתחלה: מחרחורין יוצאים בנסיעת שטח (רכב 4×4 חובה) של כ-3 עד 4 שעות אל עבר נקודת המוצא של הטרק. ישנן שתי נקודות יציאה פופולריות:
ברגע שהגעתם לנקודת ההתחלה, הרכבים לא יכולים להמשיך בשל תוואי שטח געשי וסלעי המלא בבולדרים ויערות צפופים. התנועה בין שמונת האגמים מתבצעת אך ורק ברגל או ברכיבה על סוסים.
הלינה בעמק אורחון מציעה חיבור מושלם לתרבות המונגולית:
סביב האגמים הגדולים (בעיקר ליד אגם שיריט ואגם חויס) ישנם מספר מחנות גרים קטנים של משפחות רועים מקומיות המארחות מטיילים. הלינה שם פשוטה, כוללת תנור עצים חם וארוחות ביתיות, ומהווה פתרון מעולה למי שלא רוצה לסחוב ציוד קמפינג מלא.
הדרך המושלמת לחוות את שמונת האגמים היא להקים אוהל ממש על קו המים של האגמים הגדולים. חוויית הקמפינג כאן מיוחדת בזכות השפע של עצים למדורה ומקורות מים זמינים (חובה לטהר/להרתיח את מי האגם).
בגלל התוואי הגיאוגרפי והגשמים, חלק מהשבילים בין האגמים הופכים לביצות טובעניות של בוץ שחור ועמוק. חובה להגיע עם נעלי טרק אטומות לחלוטין למים (גורטקס) ומכנסיים מתאימים, ובמידה ורוכבים על סוסים – להישמע להנחיות המדריך כדי לא לשקוע.
הסוסים המונגולים חסונים וקשוחים, אך הם אינם סוסי רכיבה מערביים מבויתים קלאסיים – הם רגישים לתנועות חדות, רעשים או חפצים מתנפנפים (כמו מעילי גשם ניילון). אם אתם יוצאים לטיול סוסים, תקשיבו היטב להנחיות של המלווה המקומי.
בגלל הגובה (מעל 2,200 מטרים), גם ביום קיץ חם הטמפרטורות בלילה יכולות לצנוח במהירות לכיוון האפס. חובה להצטייד בשק שינה חם, ביגוד תרמי ומעיל גשם איכותי.
הטיפ של יותם: טרק שמונת האגמים הוא המקום המושלם ביותר במונגוליה לעשות את הצעד הראשון שלכם בטרק סוסים – אפילו אם מעולם לא רכבתם על סוס. מכיוון שהתוואי פחות תלול וקיצוני מהרי האלטאי במערב, ומאחר והסוסים המונגולים באזור זה רגועים ומורגלים למטיילים, זוהי הזדמנות טובה לשכור סוס רכיבה וסוס משא יחד עם מדריך מקומי מחרחורין או ממפלי אורחון. למטיילים העצמאיים – יש צורך בתכנון לוגיסטי מקדים! מכיוון שהמסלול אינו מעגלי, צריך או לתכנן את סיום המסלול במפלי אורחון (ומשם לבאט-אולזיי Bat-Ulzii וחזרה לאולן באטר/חרחורין), או לעשות את הטרק הספציפי הזה עם משפחה מקומית.
טרק שמונת האגמים הוא מסלול טרקינג בלב הרי חנגאי שבמרכז מונגוליה, שעובר בין שרשרת של שמונה אגמים אלפיניים צלולים שנוצרו מהתפרצויות געשיות עתיקות ומחוברים בתעלות תת-קרקעיות. זהו אחד הטרקים היפים והנגישים במונגוליה, שאפשר לעשות ברגל או ברכיבה על סוסים.
העונה הטובה ביותר היא הקיץ (יוני-אוגוסט), כשהמרחבים ירוקים והאגמים מלאים – אך יולי ואוגוסט גם הגשומים ביותר והשבילים בוציים. בספטמבר יש שלכת יפה אך סיכון לשלג ראשון, ומאוקטובר עד אפריל האגמים קופאים והגישה לטרק נסגרת.
הטרק המלא אורך לרוב בין יומיים לארבעה ימים, תלוי בקצב ובאופן הביצוע (רגלי או רכיבה על סוסים). המסלול עובר בשבילים מסומנים בין האגמים, דרך שדות לבה שחורים ויערות אורנים.
מאולן בטור נוסעים כ-6-7 שעות על אספלט עד חרחורין, ומשם עוד כ-3-4 שעות בנסיעת שטח (4×4 חובה) אל נקודת ההתחלה. שתי נקודות היציאה הפופולריות הן מפלי אורחון (מצפון) וכפר שימיט/חויס (ממזרח, נגיש יותר לרכבים).
כן. זהו אחד המקומות הטובים במונגוליה לצעד הראשון בטרק סוסים, גם למי שלא רכב מעולם – התוואי פחות תלול וקיצוני מהרי האלטאי במערב, והסוסים המקומיים רגועים ומורגלים למטיילים. מומלץ לשכור סוס רכיבה וסוס משא עם מדריך מקומי.
שתי אפשרויות: קמפינג עצמאי באוהלים על שפת האגמים (עם שפע עצים למדורה ומים – חובה להרתיח/לטהר), או לינה במחנות גרים משפחתיים ליד אגם שיריט וחויס, עם תנור עצים חם וארוחות ביתיות, למי שלא רוצה לסחוב ציוד קמפינג.
כן, וזה מומלץ מאוד. נקודת היציאה או הסיום של הטרק קרובה לעמק אורחון (אתר מורשת אונסק”ו), כך שקל לשלב ביקור במפל אורחון (Ulaan Tsutgalan) בגובה 24 מטרים – המפל הרחב במונגוליה.
